2 Samuel · Chapter 16
Targum Jonathan
23 verses
1
ודוד עבר זעיר מריש טורא והא ציבא עולימא דמפיבשת לקדמותיה וזוג חמרין חשיקין ועליהון מאתן גריצן דלחם ומאה אתכלין דענבין יבשין ומאה מנן דבילתא וגרב דחמר:
dkhmr wgrb dbyltha mnn wmah ybshyn denbyn athklyn wmah dlkhm grytsn mathn welyhwn khshyqyn khmryn wzwg lqdmwthyh dmpybshth ewlyma tsyba wha Twra mrysh zeyr ebr wdwd
When David was a little past the top, behold, Ziba the servant of Mephibosheth met him with a couple of donkeys saddled, and on them two hundred loaves of bread, and one hundred clusters of raisins, and one hundred summer fruits, and a container of wine.
2
ואמר מלכא לציבא מה אילין לך ואמר ציבא חמריא לבית מלכא למרכב ולחמא ודבילתא למיכל עולימיא וחמרא למשתי דמשלהי במדברא:
bmdbra dmshlhy lmshthy wkhmra ewlymya lmykl wdbyltha wlkhma lmrkb mlka lbyth khmrya tsyba wamr lk aylyn mh ltsyba mlka wamr
The king said to Ziba, “What do you mean by these?” Ziba said, “The donkeys are for the king’s household to ride on; and the bread and summer fruit for the young men to eat; and the wine, that those who are faint in the wilderness may drink.”
3
ואמר מלכא ואן בר רבונך ואמר ציבא למלכא הא יתיב בירושלם ארי אמר יומא דין יתיבון לי בית ישראל ית מלכותא דאבא:
daba mlkwtha yth yshral byth ly ythybwn dyn ywma amr ary byrwshlm ythyb ha lmlka tsyba wamr rbwnk br wan mlka wamr
The king said, “Where is your master’s son?” Ziba said to the king, “Behold, he is staying in Jerusalem; for he said, ‘Today the house of Israel will restore me the kingdom of my father.’”
4
ואמר מלכא לציבא הא לך כל די למפיבשת ואמר ציבא מודינא אשכח רחמין בעינך רבוני מלכא:
mlka rbwny beynk rkhmyn ashkkh mwdyna tsyba wamr lmpybshth dy kl lk ha ltsyba mlka wamr
Then the king said to Ziba, “Behold, all that belongs to Mephibosheth is yours.” Ziba said, “I bow down. Let me find favor in your sight, my lord, O king.”
5
ואתא דוד מלכא עד עלמת והא מתמן גברא נפיק מזרעית בית שאול ושמיה שמעי בר גרא נפיק מיפק ומלטט:
wmlTT mypq npyq gra br shmey wshmyh shawl byth mzreyth npyq gbra mthmn wha elmth ed mlka dwd watha
When King David came to Bahurim, behold, a man of the family of Saul’s house came out, whose name was Shimei, the son of Gera. He came out and cursed as he came.
6
ומרגם באבניא ית דוד וית כל עבדי מלכא דוד וכל עמא וכל גבריא מימיניה ומשמאליה:
wmshmalyh mymynyh gbrya wkl ema wkl dwd mlka ebdy kl wyth dwd yth babnya wmrgm
He cast stones at David and at all the servants of King David, and all the people and all the mighty men were on his right hand and on his left.
7
וכדין אמר שמעי בלטטותיה פוק פוק גבר חייב קטול וגבר רשיעא:
rshyea wgbr qTwl khyyb gbr pwq pwq blTTwthyh shmey amr wkdyn
Shimei said when he cursed, “Be gone, be gone, you man of blood, and wicked fellow!
8
אתיב עלך יי כל חובי בית שאול דמלכתא תחותוהי ואצלח יי ית מלכותא בידא דאבשלום ברך והא את בבישתך ארי גבר חייב קטול את:
ath qTwl khyyb gbr ary bbyshthk ath wha brk dabshlwm byda mlkwtha yth yy watslkh thkhwthwhy dmlktha shawl byth khwby kl yy elk athyb
Yahweh has returned on you all the blood of Saul’s house, in whose place you have reigned! Yahweh has delivered the kingdom into the hand of Absalom your son! Behold, you are caught by your own mischief, because you are a man of blood!”
9
ואמר אבישי בר צרויה למלכא למא ילטט כלבא מיתא הדין ית רבוני מלכא אעבר כען ועדי ית רישיה:
ryshyh yth wedy ken aebr mlka rbwny yth hdyn mytha klba ylTT lma lmlka tsrwyh br abyshy wamr
Then Abishai the son of Zeruiah said to the king, “Why should this dead dog curse my lord the king? Please let me go over and take off his head.”
10
ואמר מלכא מה לי ולכון בני צרויה כדין ילטיט ארי יי אמר ליה לטיט ית דוד ומן יימר מה דין עבדתא כן:
kn ebdtha dyn mh yymr wmn dwd yth lTyT lyh amr yy ary ylTyT kdyn tsrwyh bny wlkwn ly mh mlka wamr
The king said, “What have I to do with you, you sons of Zeruiah? Because he curses, and because Yahweh has said to him, ‘Curse David,’ who then shall say, ‘Why have you done so?’”
11
ואמר דוד לאבישי ולכל עבדוהי הא ברי דאולידית בעי למקטלי ואף ארי כען בר שבט בנימן שבוקו מיניה וילטט ארי אמר ליה יי:
yy lyh amr ary wylTT mynyh shbwqw bnymn shbT br ken ary wap lmqTly bey dawlydyth bry ha ebdwhy wlkl labyshy dwd wamr
David said to Abishai and to all his servants, “Behold, my son, who came out of my bowels, seeks my life. How much more this Benjamite, now? Leave him alone, and let him curse; for Yahweh has invited him.
12
מאים גלי קדם יי דמעת עיני ויתיב יי לי טבתא חלף לוטתיה יומא הדין:
hdyn ywma lwTthyh khlp Tbtha ly yy wythyb eyny dmeth yy qdm gly maym
It may be that Yahweh will look on the wrong done to me, and that Yahweh will repay me good for the cursing of me today.”
13
ואזל דוד וגברוהי באורחא ושמעי אזיל בסטר טורא לקבליה אזיל ומלטט ומרגם באבניא לקיבליה ומשדי עפרא:
epra wmshdy lqyblyh babnya wmrgm wmlTT azyl lqblyh Twra bsTr azyl wshmey bawrkha wgbrwhy dwd wazl
So David and his men went by the way; and Shimei went along on the hillside opposite him and cursed as he went, threw stones at him, and threw dust.
14
ואתא מלכא וכל עמא די עמיה כד משלהן ונח תמן:
thmn wnkh mshlhn kd emyh dy ema wkl mlka watha
The king and all the people who were with him arrived weary; and he refreshed himself there.
15
ואבשלום וכל עמא אנש ישראל אתו לירושלם ואחיתופל עמיה:
emyh wakhythwpl lyrwshlm athw yshral ansh ema wkl wabshlwm
Absalom and all the people, the men of Israel, came to Jerusalem, and Ahithophel with him.
16
והוה כד אתא חושי ארכאה שושבינא דדוד לות אבשלום ואמר חושי לאבשלום יצלח מלכא יצלח מלכא:
mlka ytslkh mlka ytslkh labshlwm khwshy wamr abshlwm lwth ddwd shwshbyna arkah khwshy atha kd whwh
When Hushai the Archite, David’s friend, had come to Absalom, Hushai said to Absalom, “Long live the king! Long live the king!”
17
ואמר אבשלום לחושי דא טיבותך דעם חברך למה לא אזלת עם חברך:
khbrk em azlth la lmh khbrk dem Tybwthk da lkhwshy abshlwm wamr
Absalom said to Hushai, “Is this your kindness to your friend? Why didn’t you go with your friend?”
18
ואמר חושי לאבשלום לא אלהין דאתרעי יי ועמא הדין וכל אנש ישראל די ליה אהי ועמיה אתיב:
athyb wemyh ahy lyh dy yshral ansh wkl hdyn wema yy dathrey alhyn la labshlwm khwshy wamr
Hushai said to Absalom, “No; but whomever Yahweh and this people and all the men of Israel have chosen, I will be his, and I will stay with him.
19
ותנינות קדם מן אנא אפלח הלא קדם בריה כמא דפלחית קדם אבוך כן אהי פלח קדמך:
qdmk plkh ahy kn abwk qdm dplkhyth kma bryh qdm hla aplkh ana mn qdm wthnynwth
Again, whom should I serve? Shouldn’t I serve in the presence of his son? As I have served in your father’s presence, so I will be in your presence.”
20
ואמר אבשלום לאחיתופל הבו לכון מלכא מה נעביד:
nebyd mh mlka lkwn hbw lakhythwpl abshlwm wamr
Then Absalom said to Ahithophel, “Give your counsel what we shall do.”
21
ואמר אחיתופל לאבשלום עול לות לחינתא דאבוך די שבק למיטר ביתא ושמע כל ישראל ארי אתגריתא באבוך ויתקוף ידי כל די עמך:
emk dy kl ydy wythqwp babwk athgrytha ary yshral kl wshme bytha lmyTr shbq dy dabwk lkhyntha lwth ewl labshlwm akhythwpl wamr
Ahithophel said to Absalom, “Go in to your father’s concubines that he has left to keep the house. Then all Israel will hear that you are abhorred by your father. Then the hands of all who are with you will be strong.”
22
ונגדו לאבשלום קינופין על איגרא ועל אבשלום לות לחינתא דאבוהי לעיני כל ישראל:
yshral kl leyny dabwhy lkhyntha lwth abshlwm wel aygra el qynwpyn labshlwm wngdw
So they spread a tent for Absalom on the top of the house, and Absalom went in to his father’s concubines in the sight of all Israel.
23
ומלכא דאחיתופל דמלך ביומיא האינון כמא דשאיל גברא בפתגמא דיי כן כל מלכא דאחיתופל אף לדוד אף לאבשלום:
labshlwm ap ldwd ap dakhythwpl mlka kl kn dyy bpthgma gbra dshayl kma haynwn bywmya dmlk dakhythwpl wmlka
The counsel of Ahithophel, which he gave in those days, was as if a man inquired at the inner sanctuary of God. All the counsel of Ahithophel was like this both with David and with Absalom.